נושאי התערוכה - תמות
התמה שלפניכם מיוצגת באמצעות 9 פוטו-ווייסים המספרים את סיפור חוויית השונות בתוך המרחב האקדמי על רקע אתני\מעמדי\דתי\תרבותי.
זהויות אלו, שמצטלבות ביניהן לעיתים, עוסקות בחסמים שונים שהסטודנטים חווים הנובעים מתוקף השונות שמקורה בזהויות השונות. כאשר מדובר בזהות האתנית-תרבותית, מתוארים חסמים כגון פערי שפה ותרבות, בדידות וחוסר במענים אקדמיים וחברתיים. באשר לזהות המעמדית, עולה הקושי של אוכלוסיות מוחלשות להשתלב בחברה הכללית, הן במרחב האקדמי והן במרחב ההכשרה המעשית.
סטודנטים דתיים מתארים התמודדות עם סטראוטיפים ועם תחושת שונות ואף תחשות "השתקה". הם משתפים כי ישנם חסמים העומדים בפניהם כשהם מבקשים להשתלב בפעילויות הפנאי של קהילת הסטודנטים שאינם עולים בקנה אחד עם הקפדה ושמירה על אורח חיים דתי.
שונות על רקע אתני-תרבותי/דתי/מעמדי
צולם על ידי ר.ק.ו בסעד, 31.12.2021
הכל בראש
18
בתמונה בובת ראש ולראשה מטפחת צבעונית. הבובה מביטה על מסך "זום" ותמונתה משתקפת אל מול המצלמה. התמונה מצולמת בביתי, על השולחן בו העברתי את שנת הלימודים הקודמת. הצילום מראה שתי זוויות שבהן רואים את ראש הבובה: האחת במסך, כשלא רואים שהראש "נגמר" בצוואר, והשנייה במציאות, בה רואים שזה רק ראש של בובה, מנותק מגוף.
הבחירה בבובה מנסה להעביר לצופה את ההבנה שאפילו כשבובה לובשת מטפחת, אנו מייחסים לה תכונות ותוויות שאנו רגילים להצמיד לנשים "אמיתיות" שנראות כך, מה שמעיד על כך שללא קשר לאדם שנמצא מתחת לכיסוי הראש, אנו עובדים לפי תבניות.
הצילום מתאר את תחושתי האישית כשונה בעולם האקדמיה. אני חובשת כיסוי ראש, ומרגישה שזהו הדבר הראשון שרואים עליי מכיוון שהוא שונה בנוף, ובכך מיד מחליטים מה הן דעותיי, מחשבותיי ואמונותיי. אני דווקא מרגישה אחרת ממה שבדר"כ אנשים מייחסים לי, וזה גורם לי לחוש פער ושונות, ולהתאמץ על מנת להסיר ממני את התיוגים שהודבקו לי מראש.
הסיפור מספק את ההבנה החברתית שכולנו מחזיקים בסטריאוטיפים ובדעות הקדומות. הוא מנסה לבטא את המחיר שאנו משלמים על כך, ואולי להביא לשינוי ולאפשר לכל אדם לספר את הסיפור שלו בעצמו. לדעתי, בעולם האקדמיה לא תמיד נותנים מספיק מקום לכל אדם, אלא מתייחסים לכולם כחלק מקבוצה, ללא יחס אישי. אף אחד לא רואה אותי על כל מרכיבי האישיות שלי, ועל כן אני מסתובבת בתחושה של פער ושונות.
לבדה
70
בתמונה סטודנטית ערבייה בין קבוצת סטודנטים יהודיים. היא מתמודדת עם אתגרים רבים בניהם שפה, פערי תרבות והרגשה של אי שייכות.
החוויה של אותה סטודנטית משקפת את החוויות של הרבה סטודנטיות ערביות נוספות שלומדות במכללה. הן המתמודדות עם קשיים בהבנה של החומר שנלמד כמובן בשפה העברית ברמה גבוהה, שפה שהיא איננה שפת האם שלהן. לכן היא איננה מבינה לפעמים מה החומר הנלמד בכיתה וגם לפעמים לא מבינה מה הסטודנטים היהודיים מדברים. ההשלכות של זה הן שהיא לא משתפת פעולה בכיתה, והיא נשארת לבד. יש לה קושי לדבר עברית ולכן יהיה לה קשה לרכוש חברים וגם בגלל השפה היא לא תקבל ציונים טובים.
לדעתי צריך לעשות סדנאות של פעילות לסטודנטים, יהודים וערבים ביחד, במטרה להכיר אחד השני, ולבנות קשר שיעזור לסטודנטים הערבים להרגיש תחושת השתייכות ולרכוש את השפה. ובנוסף לדעתי אני מבקשת שתהיה התחשבות מהמכללה ומהמרצים להבין את הקושי שלנו וגם לעזור לנו להתמודד.
צולם על ידי א.א.ע. בכיתה במכללת ספיר, דצמבר 2021
שתיקה רועמת
65
בתמונה רואים אדם עם כיפה עומד מול מבנה במכללת ספיר ובידו בועת דיבור עם איקס אדום גדול. תמונה זו משקפת חוויה של סטודנט במכללה, שמגדיר את עצמו "גבר דתי, ימני ומתנחל" שלומד במרחב המזוהה כ"חילוני, שמאלני ונשי". חוויית השונות של הסטודנט באה לידי ביטוי בכך שהוא מרגיש שאין מקום לקול שלו ולדעות שלו במרחב האקדמי של מכללת ספיר.
הסטודנט מרגיש כי פעמים רבות הוא רוצה להשמיע את דעותיו אך אין להן לגיטימציה. הוא מרגיש שונה בכמה רמות- גבר במרחב נשי, דתי במרחב חילוני, וימני במרחב שמאלני. עובדות אלה דוחקות את דעותיו אל שולי השיח החברתי והלימודי.
ההבנה מתוך החוויה האישית של הסטודנט, היא שהפרט לפעמים נבלע בתוך הכלל, והייצוג שלו לא בא לידי ביטוי משום שהוא מרגיש אחר ולא חלק מההמון. כיוון שמכללת ספיר דוגלת בשוויון וחופש, יש צורך להעניק מקום לכלל הקולות, ולזכור לזכור שפלורליזם הוא עקרון שצריך להתממש לכל הכיוונים...
ר.ו.ק. מכללת ספיר, 14.12.21
בתמונה כיתה עם כיסאות ושולחנות למידה, בה עומד מרצה אחד מול הלוח מעביר חומר לסטודנטים שרובם מהאוכלוסייה היהודית. בתוכה ישנה סטודנטית יחידה בכיתה עם כיסוי ראש, המסמל את עובדת היותה סטודנטית מהאוכלוסייה הערבית.
הסטודנטית עם הכיסוי ראש שמופיעה בתמונה היא אני. בכל שיעור שמתקיים בתוך המכללה מלוות אותי רגשות של משונה, בודדות, אי השתייכות ולפעמים חוסר עניין כשאני נאלצת ללמוד דברים שלא מדברים אליי וגם כן לא לתרבות שממנה באתי.
רגשות אלו מלוות בעיקר כל סטודנט שבא מאוכלוסיות מיעוט כמו האוכלוסייה הערבית והופך להיות הסטודנט השונה היחיד מבחינה לאומית בתוך הכיתה.
הסטודנט הערבי מתמודד עם אתגריי השוני שמתבטאים בלבוש, בשפה וברקע התרבותי החברתי. תחושת השונות בקרב סטודנט מהאוכלוסייה הערבית מביאה רגשות של חרדה וקושי בהתמודדות בתקופת הלימודים. הסטודנט הערבי מרגיש שהוא לבדו בתוך הכיתה, וכשהוא מתמודד עם חווית השונות ועם מספר קשיים, אין לו באותו רגע את מי לשתף שיבין אותו ויזדהה עמו.
תחושת "הסטודנט המשונה" תמשיך להתקיים בלב כל סטודנט ערבי משום שהוא בא מקבוצת מיעוט, אבל כן ישנה דרך לווסת תחושות אלו דרך הבנת החווית סטודנטים אלו, ודרך שילוב מספר סטודנטים ערבים בתוך הכיתה על מנת שיתמכו אחד בשני וישתפו רגשות וקשיים על מנת לנרמל ולתת תוקף לחוויה.
שונות בעין בלתי מזוינת
33
צולם על ידי א.א.ע. בכיתה במכללת ספיר, דצמבר 2021
א.ר. המכללה האקדמית ספיר, 28.11.2021
ס.א.ר. המכללה האקדמית ספיר, 9.11.2021
חאפלה בכיכר
24
בתמונה מסך טלפון שמוחזק בידיים מול כיכר המכללה, ובתוך המסך מופיעה תמונה שכתוב בה בצבע לבן "חאפלה בכיכר" ואצבע עומד ללחוץ על "מחק תמונה זו".
תמונה זו שמופיעה במסך הטלפון ממחישה את המיילים שאני מקבלת בדואר האלקטרוני בנוגע לאירועים שמתקיימים בכיכר המכללה. לרוב אני לא מתייחסת למיילים אלה ובעצם לא משתתפת באירועים.
אני כסטודנטית מהאוכלוסייה הערבית, אירועים אלו לרוב לא מדברים אליי, לא דומים לי ואינם בהתאמה לערכים והעקרונות של התרבות והמסורת הערבית. משום שבאירועים אלו כוללים שתיית אלכוהול, ריקודים מטורפים ומוזיקה מערבית. אירועים אלו ממחישים את השונות החברתית בצורה מובהקת, כך שבעת האירועים רואים שסטודנטים מהאוכלוסייה הערבית לא מתחברים לאירוע ולכן לא משתתפים והם יושבים בצד. בעצם רואים שרוב המשתתפים הם סטודנטים מהאוכלוסייה היהודית והמערבית בעיקר.
מאפייני אירועים אלו מגבירים את תחושת "הסטודנט המשונה" בקרב סטודנטים מהאוכלוסייה הערבית, ולכן על מנת להפחית תחושה זו ניתן לארגן בין תקופה לתקופה אירועים שמותאמים לתרבות הערבית, לערכיה וגם כן למאפייניה.
בתמונה מופיע שולחן ועליו מגש בו מניחים את האוכל בקפיטריה "קרנף", הנמצאת בבניין 4 במכללה. במכללה ישנו מגוון קפיטריות, שלתדהמתי גיליתי, בעקבות שיחה בקבוצת הוואצאפ של "התא הדתי", שרק לאחת מהן ישנה תעודת כשרות בתוקף. אני סטודנטית המנהלת אורח חיים דתי וכאשר אני באה לאכול במקום מסוים, דבר ראשון אני בודקת האם יש לאותו מקום תעודת כשרות.
לרוב אני לא מרגישה שונה בעצם היותי דתייה, אני רגילה להיות בסביבה אינטגרטיבית בה לא כולם חיים על פי אורח החיים שלי. אך מפגש זה במכללה עורר בי כעס רב וגרם לי לתחושה של אחרות. עצם העובדה שאני לא יכולה להנות מכלל השירותים הנמצאים במכללה גורם לי להיבדל משאר הסטודנטים, כשחווית האכילה המשותפת עם מגוון הסטודנטים היא חוויה חברתית מחברת ומהנה.
בבירור העניין גיליתי שכל גוף (הרבנות מצד אחד והזכיינים של הקפיטריות מצד שני) מעביר את האחריות על השני והמצב נשאר תקוע, ללא התקדמות בהכנסת תעודות כשרות לקפיטריות. לשם כך הוקמה התארגנות של סטודנטים דתיים, שהעניין בוער להם והם שואפים לשנות את המציאות שנוצרה.
המגש הריק
21
צולם על ידי א.א.ע. בכיתה במכללת ספיר, דצמבר 2021
צולם ע"י ה. ר. במכללת ספיר, בתאריך 16/11
חמשת חומשי הסטיגמה
54
צולם על ידי ד.ר, ביהוד, 18.11.21
בתמונה אני וחברתי בכיסוי ראש יושבות בספרייה במכללת ספיר. ביקשתי שיצלמו אותנו לאחר שחברה אחרת פנתה אלינו בשאלה סטיגמטית, לא בכוונה להעליב אך עדיין זה היה מעט מקומם.
כיסוי הראש מתייג אותנו הנשים הדתיות-נשואות. אני וחברותיי נתקלות באופן יומיומי בסטיגמות הנובעות מחוסר היכרות עם החברה הדתית-לאומית. לכן חשבתי על חמש סטיגמות ששמעתי מאז נישאתי וכיסיתי את ראשי:
1. "תגידי, לא ראית את בעלך לפני שהתחתנת?";
2. "בטח כל הדתיות לומדות חינוך מיוחד או עבודה סוציאלית נכון?";
3. "רגע, אז בטח בעלך לא עובד ורק לומד תורה?" ;
4. "את לא באמת דתיה אבל... את מתלבשת יפה?";
5. "איך יש לך אינסטגרם אם את דתיה?"
הסטיגמות הללו ואחרות נוכחות מאז ומתמיד במרחב האקדמי, שמביא אתו את כל קשת האוכלוסייה שחלקה מכירה ומבינה יותר וחלקה פחות.
אני חושבת שהסברה של התא הדתי במכללה יכולה לסייע בפתרון הבורות, הסברה כזו שתיתן דגש על פתיחות בשאילת כל השאלות הללו על מנת שלשואלים יהיה מקום אמיתי לקבל את התשובות שלנו.
צולם על ידי ש.א. בספרייה במכללת ספיר, בתאריך 07.12.2021
בתמונה רואים ארבעה גברים (מתרגל ושלושה סטודנטים) מוסלמים בדשא המכללה מתפללים תפילת צהרים.
במהלך אחת ההפסקות הקצרות יצאתי אל דשא המכללה וראיתי ארבעה אנשים מתפללים. מכללת ספיר מכילה אוכלוסיות מגוונות מדתות ותרבויות שונות. אמנם, לסטודנטים וחברי סגל מוסלמים הרוצים להתפלל במהלך היום קיים חדר תפילה ליד הספרייה, אך בהפסקות הקצרות לא כולם מספיקים להגיע עד לשם ונאלצים למצוא חלופה.
תפילה במרחב הציבורי האקדמי זה לא משהו שרואים הרבה. במהלך הלימודים לא כולם מודעים לאמונות ולמנהגים של הסטודנטים שסביבם. בנוסף, אקט של תפילה הוא משהו מאוד אישי ויכול להבדיל אותך מהאחר.
לא קל לעמוד במקום חשוף וציבורי ולבצע אקט כל כך פרטי, ולכן צריך למצוא שטח נקי ושקט ככל האפשר. בנוסף, אולי קיימים סטודנטים שהיו רוצים להתפלל, אבל הם לא מעוניינים להתפלל במרחב הציבורי, ובגלל מסגרות הזמנים הקצרות הם לא מגיעים לחדר התפילה ועל כן מוותרים.
כל אחד שרוצה להתפלל רשאי לעשות זאת בדרך הנכונה לו ויש לאפשר לו פרטיות ונוחות בעת ביצוע התפילה. בעקבות כך אני ממליצה למכללה לספק יותר מחדר תפילה יחיד במכללה ולמקם אותם באופן שייתן מענה מלא לסטודנטים. במקביל יש לאפשר לסטודנטים המעוניינים להתפלל מספיק זמן לבצע זאת.
הצאלה
31
צולם על ידי ג.צ. במכללת ספיר בתאריך 15.11.21
כמה שאנחנו שקופים
6
צולם על ידי ד.ר, ביהוד, 18.11.21
בתמונה נערות בבית החם לנערות, מקום ההכשרה המעשית שלי כסטודנטית לעבודה סוציאלית. התמונה ממחישה את העיסוק ובלק ובציפורניים כשברקע מסך המחשב.
מדובר באוכלוסיות מוחלשות שנקודת הפתיחה שלהן היא נמוכה יותר והנגישות שלהם לאקדמיה היא מרוחקת יותר. תנאי חייהם, הסביבה בהם הם גדלו ומצבם הסוציו-אקונומי הנמוך שמאלץ אותם לעבוד כבר מגיל צעיר, גרמו לכך שהם הם לא רואים את עצמם מתפתחים בפן הלימודי והאקדמי. הדבר גורם לכך שהם הם מרגישים שהם שווים פחות ושהם שקופים, שלא באמת רואים אותם.
ההצעה שלי היא לחשוף אותם כבר בתיכונים לאפשרות לימודים בעתיד, לבנות יותר מסלולי לימודים אקדמיים שמאפשרים לעבוד במקביל ללימודים, לתת מלגות קיום בנוסף למלגת לימודים עבור אוכלוסיות מוחלשות ממעמד סוציואקונומי נמוך.
צולם על ידי ר. ב. תאריך: 28.12.21 בבית חם לנערות